עֳבוֹר לתוֹכֵן הראשי עֳבוֹר לפוּטֶר
פתיחת תפריט נייד

נדחתה תביעה לפינוי תחנת דלק "אורלי", שבכביש גהה

בית משפט השלום ברמלה דחה תביעת פינוי נגד אחת מתחנות הדלק הגדולות בארץ. השופט זכריה ימיני קבע, כי תחנת דלק "אורלי", שבכביש גהה לא פלשה למקרקעין לא לה, ותמשיך לפעול במקרקעי תחנת הדלק כפי שפעלה ב – 50 השנים האחרונות.

תחנת "אורלי", שהופעלה מאז שנת 1950 עד שנת 2010 על ידי חברת "דלק", הפכה בתחילת שנת 2010, במהלך חסר תקדים, לאחת מתחנות הדגל של חברת "פז".

אלא, שהמהלך ה"חגיגי", הוביל להרבה מאוד "כאב ראש" לתחנת "אורלי". כתוצאה מחילופי המותג, ספגה "אורלי" מטר של תביעות והליכים משפטיים מצד הבעלים הרשום של המקרקעין אותם החברה חוכרת בחכירה ארוכת טווח ל – 99 שנה. הבעלים הרשומים, אשר רכשו את מרבית זכויות הבעלות במקרקעין בשנת 2000 (בכפוף לחכירתה של "אורלי") טענו, כי החלפת המותג הינה הפרה של הסכם החכירה שנחתם עם חברת אורלי אי שם בשנות ה – 50' של המאה הקודמת. בנוסף לכך הם העלו טענות שונות, שהמשותף לרובן הן תביעה לפינוי התחנה, למרות שנותרו כ – 50 שנים של חכירה. בין הטענות: אי תשלום דמי שכירות, אי קבלת הסכמת הבעלים הרשום להחלפת המותג, ביצוע בניה ללא היתר, וטענות רבות נוספות.

ההליכים השתרעו על פני מספר תיקים בבתי משפט שונים. בתי המשפט דחו את כל תביעות הבעלים בזו אחר זו, אך אלה לא אמרו נואש. גם לאחר שתביעתם העיקרית של הבעלים לביטול הסכם החכירה כולו ומסירת הזכויות בתחנת הדלק להם – נדחתה, הגישו הבעלים תביעה לסילוק ידה של תחנת "אורלי", בטענה כי התחנה חורגת בכ – 40 מ"ר משטח המקרקעין שהוחכרו לה במקור בשנות ה – 50'.

כאמור, השופט זכריה ימיני, מבית משפט השלום ברמלה (ת.א. 3829-01-11) דחה את התביעה בקובעו, כי בעת ביצוע עסקת החכירה חכרה חברת "אורלי" 2,840 מ"ר מכלל שטח המקרקעין (המהווים חלקה גדולה יותר), והעובדה שהמקרקעין עברו במהלך השנים הליכי הפקעה לצורך הרחבת כביש גהה, אינה מקטינה את החכירה של חברת אורלי, שממשיכה להחזיק באותם 2,840 מ"ר.

מפסק הדין עולה, כי במסגרת ההליך הוגשו חוות דעת של מודדים מומחים. בצעד יוצא דופן, קובע השופט ימיני כי על אף שלא היתה כמעט מחלוקת אמיתית בין המומחים שהובאו מטעם הצדדים, דווקא חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט היתה לוקה בחסר, ומשכך בית המשפט פסק בניגוד לחוות דעת זו. בהקשר זה פסק בין המשפט, כי החריגה הנטענת היא כל-כך מזערית, שגם אילו היתה קיימת, הרי שהיא נמצאת בתחום הסטייה המותרת בהתאם לתקנות המודדים.

עוה"ד יצחק מירון ושירלי פרזאן, ממשרד מירון, בן ציון ופריבס, עורכי דין ונוטריונים, אשר ליוו את חברת "אורלי" לכל אורך ההליכים המשפטיים טענו, כי לא קיימת כל הסגת גבול מצד "אורלי", וכי בהתנהלות בעלי הקרקע כלפי תחנת הדלק יש כדי להצביע על מניעים זרים וחוסר תום לב. עוד טענו, כי הגשת תביעה בגין טענה כה מזערית לחריגה הינה בבחינת "זוטי דברים", שבגינם בית המשפט לא נותן סעד.

כב' השופט זכריה ימיני התרשם גם מההליכים המשפטיים הקודמים שנוהלו בין הצדדים (ואף סקר אותם בפסק דינו) וקבע, כי המניע שעמד מאחורי תביעתם של הבעלים היה כשלונם להקים תחנת דלק בסמוך לתחנת "אורלי". בתוך כך, קבע בית המשפט כי התובעים נקטו בהליכים המשפטיים כדי להשתלט על תחנת הדלק שלא כדין ובחוסר תום לב, שכן אין הסבר אחר מדוע הם עמדו על סילוק ידה של חברת "אורלי" לאחר כ – 50 שנה שחברת "אורלי" עושה שימוש במקרקעי התחנה ללא כל מחאה מצד הבעלים של המקרקעין.

ערעור שהגישו התובעים לבית המשפט המחוזי (מרכז) על פסק הדין נדחה, וכך פסק דינו של השופט זכריה ימינו נותר על כנו


Warning: call_user_func_array() expects parameter 1 to be a valid callback, function 'acp_toolbar' not found or invalid function name in /home/mironbzpr/webapps/site/wp-content/plugins/timber-library/lib/Twig.php on line 309